לאמנית לנה רבנקו טכניקה מיוחדת בציור, קודם היא מציירת את הציור במלואו בצבעי מים, ולאחר מכן עוברת עליו ומציירת אותו שוב בצבעי אקריליק. בזכות הטכניקה היחודית שפיתחה צבעי הציור בולטים מעל דפי הספרים ואף נראים כאילו הודבקו עליהם. 

 

לנה רבנקו (1976), אמנית ומעצבת, בוגרת המחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל, זוכת פרסים בינלאומיים (רשימת פרסים למטה), מציגה דרך קבע תערוכות ומצליחה מאוד ביפן, סין, קוריאה הדרומית וארה"ב.

​

“תרדמת התבונה מולידה מפלצות” אמר גויה, לנה רבנקו מסתכלת להן ישר בעיניים.

׳׳נולדתי במינסק, בלארוס. בילדותי ביליתי הרבה זמן לבד, האזנתי לאגדות על תקליטי ויניל, ציירתי וחיכיתי שאמא שלי תחזור הביתה. כשהייתי בת 14 עברנו לארץ. פתאום היה חם, רם, אנשים הסתכלו ודיברו בתוקף. התחלתי ללמוד בבית ספר לאמנות, וכל המערכת לא הייתה זהה - לא אקדמית סובייטית כמו פעם, אלא מופשטת וקונספטואלית. זה היה מעניין ומתסכל. בהמשך סיימתי את האקדמיה לאמנות בצלאל בירושלים.׳׳

​

לנה שואבת בחופשיות משדה רחב של מסורות, החל מאיורי ספרי ילדים רוסיים, דרך ציורי דיוקנאות קדושים באיקונוסטזיס וכלה בציור סיני ובקומיקס יפני עכשווי. היא עושה שימוש בעבודותיה במסווה סגנוני של איור ילדותי, צבעוני, (אך רחוק מלהיות תמים) בכדי להעביר מסר ציני ומפוכח השואל את הצופה, מי כאן המפלצת? המבע הילדי הופך למטריד כשהוא מודע לעצמו ולהיותו אובייקט להתבוננות. תחת מעטה של סיפור אגדות באה לנה חשבון עם עולם המבוגרים. היא בודקת ממה אנו נאלצים להיפרד בתהליך ההתבגרות והקבלה אליו, ומחזירה אל המודעות את העולמות הקסומים, הפראיים שאולפו ונדחקו פנימה.

בעבודותיה מתעסקת רבנקו בעיקר ברגשות: בדידות, גאווה, פחד, אהבה. הסודות הקטנים שמנסים להסתיר, מועקות, חרדות.